עילוי נשמה

המקום המשמעותי ביותר לעילוי נשמת הנפטר הוא ליד מצבה של הנפטר, שכן מצבה היא מקום היחידי עליו אומרים נפש גם לאחר מותו של אדם - "בונין לו נפש" (בונים לו מצבה). קריאת הקדיש במקום קבורתם של המנוח/ה היא מצווה שמזכה את הנפטר ומעלה נשמתו דרגה מעלה, אל מקום נאצל ומזוכך. 

בדת היהודית לאחר פטירתו של אדם, נידונה נשמת המנוח/ה בבית דין של מעלה על מעשיו בימי חייו. נשמות הצדיקים מגיעות למקום השמור להן בגן עדן, ונשמות הרשעים מגיעות לגיהנום. 

לרבים נדמה שרשעים נידונים לגיהנום ואין כפרה ואין מחילה ולנצח שרויה נשמת רשע בגיהנום. ולא כך הוא. שהיית נשמת רשע בגיהנום זמנית. על פי חז"ל קצובה ל - 12 ירחים ("משפט רשעי ישראל בגיהנום 12 חודש"_ חז"ל) בתקופה זו ממורקת הנפש מחטאיה ושבה למצבה הראשוני כזכה וטהורה ומובלת למקומה השמור מראש בגן עדן.

לע"נ (לעילוי נשמת)

על פי היהדות לחיים בני דת היהודית ניתנת הזכות להשפיע על העלאת נשמת הנפטר למקום גבוה יותר ממקום בו נמצא, בין אם צדיק ובין אם רשע. ע"י קיום מצוות. לימוד תורה, צדקה, ובעיקר אזכרה וקריאת קדיש למרגלות מצבה, שהיא מקום היחיד כאמור אליו מתייחסים ועליו אומרים נפש. כן, מצבה היא נפש על פי היהדות ולכן המשפט "בונין לו נפש".


זקוקים למצבה?

מצבות יעוץ חינמי

פנו לבונה מצבות איכותיות באזורכם:

מחפשים מצבות?

מחפשים מצבה? קבלו ייעוץ מקצועי חינמי מבונה מצבות איכותי, הוגן ומתחשב

חזרה למדריך הלכות ודיני אבלות