דיני האבלות בדת היהודית

נתחיל בדיני אבלות מפטירה ועד סוף השנה

אונן

כך מכונים קרובי הנפטר משעת פטירת אדם ועד קבורתו: אישה, בעל, בנים ובנות, אחים ואחיות והורים. רק לאחר הקבורה נקראים אבלים. על האונן מוטלות משימות הקשורות להכנות לקבורה והוא פטור ממצוות עשה ומתפילה. בשעת אוכל פטור האונן מברכות אך מחויב בנטילת ידיים. האונן אסור באכילת בשר, שתיית יין ובלימוד תורה. עד קבורת הנפטר האונן יישאר בנעליו - סנדליו הרגילים. בשבת וחג לא מתקיימים דיני אונן והוא חייב בכל המצוות.

מועד הקבורה

אין להתעכב בקבורת נפטר שלא לצורך ואם קרוביו מגיעים מרחוק, מותר לעכב הקבורה אבל לא יותר מדי. בירושלים נהוג לקבור המת ביום פטירה ויש להשתדל לקיים נוהג ירושלים בשאר המקומות.

לוויה

יש המקפידים להפריד בין גברים ונשים בשעת הלוויה וההספד, אלא שפס'ד קבע לאחרונה שמנהג זה הוא הפליה וחייב את חברת קדישא בפיצוי בת של נפטר ממנה נמנע הספד על אביה ל- פס'ד פיצוי לבת.

הספדים

מספידים ומשבחים הנפטר על מעשים טובים שעשה בחייו, ואין להוסיף יותר מדי. זוהי מצווה גדולה. אין מספידים בערב שבת וחג לאחר חצות היום, בראשי חודש, בחודש ניסן, בחול המועד, בחנוכה, בי"ד וט"ו באדר ובימים שאסורים בתחנון.

קריעת בגד

האבלים מברכים בעמידה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת! וקורעים בגד העליון לאורכו כ- 9 ס"מ. בגד עליון ספרדים - חולצה. בגד עליון אשכנזים - גם מעיל. על אב ואם קורעים מצד שמאל גם חולצה והגופיה. על שאר קרובים קורעים מצד ימין. יש נוהגים שנשים אינן קורעות.

ולנשים הנוהגות לקרוע - האשה אמורה לקרוע בצנעה. יש נוהגים לקרוע בבית העלמין בטרם לקבורה, ויש נוהגים לאחר קבורה.

קבורה

מצווה להשתתף בכיסוי הקבר ואין מעבירים כלי עבודה מיד ליד. אין לשכב על הקבר לאחר הקבורה, אבל טוב לבקש סליחה מהנפטר, להניח אבן או גוש עפר ביד שמאל על הקבר ולהוסיף "לך בשלום ותנוח בשלום, ותעמוד לגורלך לקץ הימין". ביציאה רוחצים ידיים ולא מנגבים.

מפטירה ועד סוף השבעה

ניחום אבלים: יש האומרים מן השמים תנוחמו. ויש אומרים "שהמקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים". האבל לא שואל בשלום אחרים, וכשאחרים שואלים בשלומו יענה בלחש ונענוע הראש.

רחיצה, בישום, קרמים ומשחות

לאבל מותר לשטוף רק פניו, ידיו ורגליו במים קרים. האבל אסור בבשמים, משחות ושמנים לטיפוח. לרפואה ולצורך מיוחד כן מותר. אסור להתאפר ולענוד תכשיטים. לכלה ולמשודכת מותר.

ישיבה על הקרקע

ספרדים על שטיח או מזרן. אשכנזים נוהגים לשבת על שרפרף נמוך.

מאכלי בשר ויין

לאבל מותרים בשר ויין כל שבעת ימי אבלות. אבל יש הנוהגים לאסור. בשבת אוכלים בשר ושותים יין.

לימוד תורה

האבל אסור בלימוד תורה, אבל יכול לקרוא דברים הקשורים בצער והלכות אבלות ולשמוע דברי תורה.

עבודה ומלאכה

האבל לא עוסק במלאכה במשך כל השבוע וכמובן שאינו הולך לעבודה. אם לאבל עסק עם שותף, צריך השותף לסגור העסק במשך השבוע ולעסוק במלאכה בצינעה בביתו. באם לא ניתן לסגור את העסק יתייעץ האבל עם הרב ורצוי עוד בהיותו אונן.

עבודות הבית

אבלה שהיא אם הבית אסורה בכביסה, סריגה, תפירה, אך יכולה לעסוק בעבודות הבית כגון: בישול וניקיון או כיבוס בגדי תינוקות בלבד. ע'פ הנהוג צריכות שכנותיה לעשות דברים אלו.

שמחה והנאה

האבל לא ישתתף בשמחות ואירועים בהם שמחה ו/או הנאה.

מקום השבעה

מקום השבעה

הרצוי הוא שבעה בבית הנפטר, ובאין אפשרות לקיים שם מניין רצוי לשבת בבית המבוגר באחים, שיש שם מניין. בבית השבעה מדליקים נר נשמה כל השבעה ומכסים מראות ותמונות.

חליצת נעליים

כשמגיעים האבלים לביתם, חולצים נעליהם ו/או נועלים נעלי גומי  ולא עור.

סעודת הבראה

האבלים אינם אוכלים משלהם בסעודה הראשונה, יהיו אלו שכניהם שיביאו להם מאכלים הנהוגים בסעודה ראשונה. ספרדים נוהגים לזון האבלים בסעודה הראשונה בפת לחם, ביצים, זיתים ועוד ומוסרים לאבלים את הלחם בידם. אשכנזים נוהגים לזון האבלים בסעודה ראשונה בקפה ועוגה בלבד.

תפילות ומצוות

האבלים חייבים בכל המצוות מלבד הנחת תפילין ביום הפטירה. לעילוי נשמת הנפטר רצוי לערוך תפילה בביתו ולאמר שם דברי תורה. באם אין מניין, ישנם המתפללים ביחידות וישנם ההולכים לבית הכנסת בצנעה.

החלפת בגדים

במשך כל ימי השבעה אין מחליפים בגדים. אם בגדי האבל מלוכלכים מאוד, מותר להחליפם בבגדים שאינם חדשים ו/או מכובסים. האבל על אביו או אמו שהחליף בגדיו צריך לקרעם שנית.

שבת

יום שישי, כשעתיים לפני כניסת השבת, יקום האבל מן הארץ. ירחץ פניו ידיו ורגליו במים קרים. יחליף את בגדיו העליונים לבגדים נקיים אך לא חדשים או מכובסים. אם הבגד מכובס ימסרנו לאחר שילבש כחמש דקות, ינעל נעליו וילך לבית הכנסת. יש נוהגים להתפלל בבית באבל בערב שבת. ויש נכנסים לבית הכנסת ב"בואי כלה". אסור לאבל להציג אבלותו בשבת, רק בצנעה ימשיך אבלותו. מיד במוצאי שבת אחר הבדלה יחזור לאבלותו, אם לא נגמרו השבעה.

חגים

אם בתוך זמן השבעה חל אחד מן החגים: ראש השנה, כיפורים, סוכות, פסח, שבועות, האבל יקום מעל הקרקע כשעה לפני החג ולא יחזור לשבת שבעה.

מהשבעה עד סוף השנה

אזכרה שבעה: מונים שבעה ימי אבילות מיום הקבורה.אם השבעה החלה ביום הקבורה לפני שקיעת החמה, יום זה נחשב וצריכים לשבת עוד שישה ימים. 

כך קמים מהשבעה

בבוקר יום השביעי אחרי תפילת שחרית שוטפים האבלים ידיהם, קמים ממושב ה"שבעה" ועולים לקבר. יש הנוהגים לקיים סעודה בליל ה"שבעה" ולומר בה דברי תורה. ספרדים נוהגים להגיע לבית האבלים לאמר "לא יבוא עוד שמשך וכו'" ואח"כ אוחזים בידם ולהקים האבלים.

מה בעליה לקבר בשבעה, בשלושים ובשנה.

טוב להביא עשרה אנשים, ולומר פסוקי תהילים מפרק קי"ט או משניות לפי אותיות שם הנפטר ואח"כ לפי אותיות נשמ"ה. יש הנוהגים גם פרקים: ט"ז, י"ז, ל"ג, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל, מתהילים. אח"כ יאמרו אשכבה וקדיש.

מצבה

את המצבה נוהגים להקים עד יום השלושים מהקבורה ולא מהפטירה.

בזמן השלושים

בכל זמן השלושים אין לובשים בגדים חדשים או חולצה לבנה מכובסת ואין גוזזים ציפורניים. אבל על אביו ואמו יתגלח ויסתפר מספר ימים אחרי שלושים יום כשיעירו לו חבריו. אבל על קרובים שאיננם אם/אב יסתפר ביום השלושים ו/או בערב חג אם עברו השבעה ימי אבלות. חודש

11 חודש

יש הנוהגים לאמור קדיש במשך שנה. ברוב העדות המנהג הוא להפסיק לאומרו אחרי 11 חודש. יש נוהגים לעשות אזכרה ביום סיום אמירת הקדיש בסוף 11 חודש.

כל שנה הראשונה

בכל שנת האבל ישתדל האבל להתפלל כשליח ציבור, ובלבד שקולו נעים ונוח למתפללים. אם אינו מתפלל כשליח ציבור, יקפיד לומר הקדישים ובמיוחד קדיש יתום. במשך השנה הראשונה בני הנפטר לא ילכו לטיולים ולמקומות שמחה כגון מסיבה, חתונה, ברית, ל"ברית" עצמה - מותר. בכל שנה נהוג לקיים אזכרה ולימוד לזכר הנפטר.

אזכרה שנה

מערב שבת הקודם ליום האזכרה מתחילים לומר קדיש וזאת עד יום האזכרה. בגדול תאריך יום השנה הוא יום הפטירה ולא יום הקבורה. כך הספרדים, אשכנזים כמבואר כאן: ככל האמור בשנה הראשונה הדבר תלוי באם נקבר בתוך יומיים מיום הפטירה אזי מחשבים לפי יום הפטירה, ואם נקבר יותר מיומיים לאחר הפטירה אזי מחשבים לפי יום הקבורה, ובשאר השנים נוהגים אזכרה שנה ביום הפטירה. יש באשכנזים שנוהגים תמיד לפי יום הפטירה.

אזכרה בשנה מעוברת

בשנה מעוברת מסתיימים מנהגי האבלות בתום שנים עשר חודשים, אולם העלייה לקבר נעשית על פי רוב רק לאחר שלושה עשר חודשים מן הפטירה והקבורה.

מושגים נוספים הקשורים לאבלות:

לע"נ (לעילוי נשמת)

על פי היהדות לחיים בני דת היהודית ניתנת הזכות להשפיע על העלאת נשמת הנפטר למקום גבוה יותר ממקום בו נמצא, בין אם צדיק ובין אם רשע. ע"י קיום מצוות, לימוד תורה, צדקה, ובעיקר אזכרה וקריאת קדיש למרגלות מצבה.

המקום המשמעותי ביותר לעילוי נשמת הנפטר הוא ליד מצבה של הנפטר, שכן מצבה היא מקום היחידי עליו אומרים נפש גם לאחר מותו של אדם - "בונין לו נפש" (בונים לו מצבה). קריאת הקדיש במקום קבורתם של המנוח היא מצווה שמזכה את הנפטר ומעלה נשמתו אל מקום נאצל ומזוכך. בדת היהודית לאחר פטירתו של אדם, נידונה נשמת המנוח בבית דין של מעלה על מעשיו בימי חייו. נשמות הצדיקים מגיעות למקום השמור להן בגן עדן, ונשמות הרשעים מגיעות לגיהנום. 

לרבים נדמה שרשעים נידונים לגיהנום ואין כפרה ואין מחילה ולנצח שרויה נשמת רשע בגיהנום, ולא כך הוא. שכן שהיית נשמת רשע בגיהנום זמנית. על פי חז"ל קצובה ל - 12 ירחים לפי "משפט רשעי ישראל בגיהנום 12 חודש" - חז"ל) בתקופה זו ממורקת הנפש מחטאיה ושבה למצבה הראשוני כזכה וטהורה ומובלת למקומה השמור מראש בגן עדן.

קדיש יתום

קדיש יתום נאמר על ידי בן על אב ואם במהלך שנה הראשונה. אשכנזים אומרים קדיש יתום במשך 11 חודשים מהפטירה. הסיבה שעוצרים אמירת הקדיש ב 11 יטדשים ולא משלימים שנה מהטעם שאם יאמרו שנה תמימה עד לאזכרה כאילו מתחננים על גורלו של רשע בעולם הבא. עצירת הקדיש לפני תום האבל כמוה כהכרזה שעל הנפטר לא נדרשים רחמים וכפרות שכן אדם טוב ובעל זכויות היה בחייו. בני עדות המזרח אומרים קדיש 11 חודשים, עוצרים לשבוע מאותן סיבות שמנינו, וחוזרים לאמירת קדיש לאחר שבוע עד לסיום השנה.

דיני המת בחג (ובשבת)

כשאדם מת ביום שבת וביום כיפור, חל איסור לעסוק בקבורת המת ולטלטלו. וגם אין מטלטלים משום שהוא מוקצה. על מנת למנוע ביזוי המת שמים עליו בגד או חפץ שאינו מוקצה ורק כך מזיזים אותו למקום שמכבד את גופו של המת. בשבת ובכיפור גם לא מבקשים מגוי לקבור המת, מאחר ומדיח לדבר עבירה שאפילו כבודו של המת אינו מאפשר חילול שבת ויום הכיפורים. בחג יכול גוי לעסוק בקבורת המת. בחג התירו הפוסקים לבקש מגוי לבצע כל המלאכות הנדרשות בקבורת המת -  תפירה (תכריכים) נגרות (ארון) חפירה (מותר לגוי לחפור קבר). גם ליהודים מותרים במועדי ישראל דברים שאסורים בשבת וביום הכיפורים כמו רחיצת הגופה וטהרה, נשיאת האלונקה והנחת גופת המת בקבר. ליהודים אסור ביום חג לכסות הגופה בעפר וכאן שוב נכנס לתמונה גוי שמורשה לכסות את המת בעפר. 

קבורת יהודי בחוץ לארץ

בקבורת יהודי בחוץ לארץ בחג שני של ראש השנה יהודים רשאים בקבורת המת, שכן חג שני ראש השנה ככל שאמורים הדברים בקבורת יהודי נחשב יום חול בכל הדרוש לקבורה שהואיל וחכמים הם שתקנו לקיים יום טוב שני, מותר ליהודי לתפור תכריכים למת, לחפור קבר ועוד מנהגים לכבודו של המת. מאידך, ישנם פוסקים שצריך לבקש מגוי פעולות אלו כי כל מה שאסור בחול המועד אסור גם בחג שני. לפיכך אסור לעשות עבורו בפרהסיה מלאכות שמי שרואה כי יהודי עושה אותן אינו יודע שנעשות עבור המת, כגון סיתות אבנים לקבר ועוד. משמעות מרחק מבית עלמין בחג והצורך לנסוע ברכב כשבית הקברות מחוץ לתחום שבת, מותר לצאת בחג שני מתחום שבת וללוות את המת. לנסוע במכונית מותר רק למי שנדרש למלאכות הקשורות בקבורה ואסור על האבלים והמלווים. כשהנפטר מת בחג ראשון, אין להשהות את קבורתו לחג שני מהטעם שעדיף שהקבורה תיעשה ע"י יהודים, ויש שנהגו מלכתחילה לדחות את הלווית המת מחג ראשון לחג שני. וכיום שקבורה על ידי גוי נתפשת כביזוי גדול למת, למרות שיש הנוהגים להקל ולהתיר קבורה ע"י גוי. כאשר מתעורר חשש שמא מתוך שיקיימו את ההלוויה בחג יעברו על איסורים נוספים, כגון שיתקשרו בטלפון להודיע על מועד ההלוויה או יסעו ברכב כדי להשתתף בהלוויה, אז עדיף לא לקיים את ההלוויה בחג. מה עוד שכיום יש אפשרות לשמור את גופת המת בקירור, ובכן, בכל מקום שמצויים יהודים שעלולים לחלל יום טוב סביב ההלוויה, נכון שלא לקיים שום הלוויה בחג שני. נראה, שהאפשרות לשמור גופת המת בקירור מאפשרת השתדלות יתרה שלא לחלל החג ולשמור גופתו בקירור, רשאים קרובי המת לדחות את הלווייתו מחג ראשון ומחג שני ליום שלאחר החג, כדי שמקסימום אנשים ישתתפו בהלוויה לכבודו של המת.

קבורה בארון בישראל

"הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע" עובר על מצוות לא תעשה של משום "ולא תלין את המת" הפירוש: לא תותיר את גוף הנפטרים אלא תקבור אתם בקרקע. "ואם נתנו בארון וקברו על ארונו בקרקע, אינו עובר עליו, ומכל מקום יפה לקברו בקרקע לא בתוך ארון". אם כן היהדות מתירה לקבור בארון אך מעדיפה קבורה ישירה בקרקע ובארץ ישראל נוהגים לקבור ללא ארון. 

קבורה בארון בחוץ לארץ

במדינות רבות בחוץ לארץ החוק אינו מתיר קבורה ישירה בקרקע. לכן כשיהודים נקברים בחוץ לארץ הם נקברים בארון שבתחתיתו מחוררים חורים על מנת להקפיד על חיבור ישיר לקרקע ולקיים את הפסוק "מעפר באת ואל עפר תשוב". 

מאיזה עץ מכינים ארון קבורה ליהודי

ארון קבורה של יהודים יהיה מעץ פשוט וזו בעיקר על מנת להותיר ממון לצדקה.

קריעת הבגד

ולבסוף נסיים מדריך אבלים זה בנוהג היהודי של קריעת הבגד. ראשית דבר הוא שקריעת בגד היא בגדר מעשה אינסטינקטיבי המבטא צער. חובבי כדורגל עדים לאקט משיכת חולצה של שחקן לעצמו פעם אחר פעם לאחר החמצה שגורמת לו צער, אלף אלפי הבדלות אבל התורה שהיא בנימי נפשו של האדם מעודדת באבלות ביטויי צער, כאב ואף מצווה עליהם כחלק מתהליך האבלות. כולנו מכירים את ההספדים בלוויות בעיקר של חרדים ודתיים הדוקים, בכי מעורב במילים ודמעות, התורה מצווה על כך כאמור. הסמליות העמוקה יותר אומרת שכאות הזדהות עם המת שאינו נזקק יותר לכסות ואף לא לגוף גשמי, אנו קוראים הבגד ומסמנים לו שני דברים חשובים:
  1. הכסות שעלינו לרבות גופנו הגשמי הוא חסר ערך ביחס לנשמה.
  2. אנחנו מזועזעים, כואבים את לכתך ורוצים לפשוט מעלינו הכל, לצאת עמך למסע ולהיוותר יחדיו לנצח.
  3. ויש את הניצוץ: כשאבלים קורעים את בגדיהם הם מקווים שבתוך כאבם יוכלו לחוש בניצוץ של אמת עמוקה יותר - שנשמות אינן מתות לעולם.

מצבות ברקת